<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנניה בר שלמיה</h1>
<h2>דף כד:</h2>
גרס' בבכורות פ' הלוקח בהמה מן הגוי ר' יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ, ובגמרא לקופיץ, מכאן ומכאן ותולש את השיער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו, ובגמרא אמר רב הל' כר' יוסי בן המשולם, ובגמרא בעו מיניה מרב הונא כנגדו בי"ט מהו טעמא דר' יוסי משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז ובי"ט אסור דהוה ליה עוקר דבר מגידולו או דילמא בעלמא סבר ר' יוסי בן המשולם תולש היינו גוזז והיינו טעמא דשרי משום דהוה ליה דבר שאין מתכוין ובי"ט נמי הוי דבר שאין מתכוין ומותר וכו' עד איתמר נמי אמר רב חנניה בר שלמיה משמיה דרב כנגדו בי"ט מותר. ובעזרת אבי שבשמים ב"ה על סדר ר' יוסי אכתוב היל' דבר שאין מתכוין ומלאכה שאינה צריכה לגופה ומה שהביאותיה לכאן כי תימה בכל המקומות שהוזכרו דבריו של רב חנניה בר שלמיה כולן משמיה דרב כההיא דמס' ביצה פ' המביא בגמרא אין מבקע עצים בקרדום [ל"א ע"ב], אמר רב חנניה בר שלמיה משמיה דרב לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר, פשיטא בקופיץ תנן מהו דתימא ה"מ בקופיץ לחודיה אבל קרדום וקופיץ מיגו דהאי גיסא אסור האי גיסא נמי אסור קמ"ל. ואיכא מתני לה אסיפא אלא בקופיץ אמר רב חיננא בר שלמיה לא שנו אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסור פשיטא מהו דתימא ה"מ קרדום לחודיה אבל קרדום וקופיץ מיגו דהאי גיסא שרי האי גיסא נמי שרי קמ"ל דאסור, לשתי הלשונות הללו הקלו בי"ט דאע"ג דבקרדום לחודיה אסור בקרדום וקופיץ מותר לעולם משום דקרדום לחודיה ליכא איסורא דאורייתא אלא משום דמיחזי ככלי אומנות ואסור אבל שחיטה דאיסור פגימה משוי לה נבילה היל' תנן [חולין ט"ו ע"ב] השוחט במגל יד שחיטתו דיעבד כשירה אבל לא לכתחילה משום דמגל יד יש לה שתי פיות אחת חלקה כסכין והאחת יש לה פגימות הילכך דייקינן התם בהכל שוחטין בשלמא במגל יד דילמא אתי למיעבד באידך גיסא.
